נכון, סקס מוכר. אבל הסקס לא מסביר את ההצלחה האדירה של הספרות הרומנטית. אלא שספרות רומנטית מצליחה לגעת בפחדים הכי עמוקים ובתקוות הכי גדולות של נשים גם בימנו.
הז'אנר הרומנטי פרץ לחיינו בסערה, והפך לז'אנר הנקרא ביותר על ידי נשים ולקטר הכלכלי של שוק הספרים. אבל בו זמנית הוא זוכה להתנשאות, זלזול וחשש מהשחתה של הנוער.
אבל סיפורי אהבה תמיד היו שם, משיר השירים, ליילה ומג'נון, ועד גאווה ודעה קדומה. כמו מעשיות העמים, עוד ז'אנר ספרותי שזוכה לדיון אינסופי האם ראוי להמשיך לקרוא אותו בימנו, הם היו כלי לבטא ביקורת חברתית ופוליטית.
למה הז'אנר הרומנטי מעורר ביקורת קשה כל כך? ולמה בעצם הוא זוכה להצלחה גדולה כל כך? איך תתי־ז'אנר שונים מבטאים רחשי לב של נשים? ואיך השתנתה הספרות הרומנטית הישראלית בעקבות השבעה באוקטובר?
על הסופרת:
יהודית קגן היא סופרת, עורכת, מחברת "חרשתא" ו"שגרירות השדים", שותפה במיזם "שעטנז" ועורכת תוכן בספרייה הלאומית.
קרדיט צילום: אסתר סיימונס.