"לצאת מהארון זה כמו לצאת מפחית טונה. נדבק בך ריח כל כך חזק, שלא צריך לראות אותך או לשמוע אותך כדי לדעת שאתה דג משימורים"
כשהומו יוצא מהארון, הוא בעצם משנה באופן כלשהו את השם הפרטי שלו. החברה קודם תראה את התווית 'הומו' ורק אחר כך את האדם כמי שהוא. אני אורי, היציאה מהארון עשתה לי רק טוב אבל גם העמידה אותי בפני התמודדות חדשה. להיות ה'הומו' שאתם רוצים שאהיה. השינוי בתפיסה הזאת שלהומו תבנית אחת הוא הכרחי.
"אז מה אני צריך לעשות כדי שתהיו מרוצים מזה שאני הומו שאוהב לראות כדורגל? מזה שאני בור בכל מה שקשור לרכלנות צהובה? מזה שאני בזוגיות עם גבר אבל שחקן טוב שיכול לשחק תשוקה אין סופית לאישה? להוכיח לכם? לשכנע אתכם? לוותר לכם? לשפוט אתכם?"
על ההצגה:
המחזה "גו סטרייט", כפי שאולי מצופה, לא מתעסק בהתמודדות של הומו עם תהליך יציאתו מהארון או עם עניין המגדר והזהות המינית ואפילו לא על בריונות וקבלת האחר. ההיפך, במחזה יש המון קבלה, הכלה ונועם עם היציאה מהארון. אבל יש גם המון ציפייה. ציפייה להיות כמו ש'הומו' צריך להיות. אם כבר אנחנו מקבלים אתכם, אם כבר אנחנו נותנים לזה מקום, אם כבר עשינו את זה נורמטיבי ומקובל – אז שזה יהיה איך שאנחנו חושבים שזה צריך להיות, בגבולות הטעם הטוב כמו שאומרים. כשהומו יוצא מהארון, ולא משנה אם עשו עליו חרם, ישבו עליו שבעה או שקיבלו אותו בזרועות פתוחות וחגגו את זה, הוא בעצם משנה באופן כלשהו את השם הפרטי שלו. החברה קודם תראה אותו כהומו ורק אחר כך כמי שהוא. המחזה מתעמת עם השינוי המתבקש הזה מתוך אירועים וחוויות מחייו של הכותב בהם זהותו כהומו משפיעה על איך תופסים אותו כאדם. השינוי הזה לא צריך לחול רק על אדם שמכריז על נטיתו המינית אלא על כל ראייה מטושטשת, שרואה קודם את התווית של הבן אדם לפני שהיא רואה אותו. בהצגה אורי מפגיש את הקהל עם יחסיו מול האל, מול המשפחה, מול הצבא ומול עצמו.
ההצגה עלתה לראשונה בפסטיבל מרכז הבמה במסגרת פסטיבל ישראל 2016
אורי פנירי, בן 31, שחקן רקדן וכוריאוגרף. בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב בירושלים. משחק בקבוצת האימפרוביזציה "פורפליי" בתיאטרון צוותא. בנוסף משחק בהצגות בתיאטרון הקבוצה הירושלמית, האינקובטור, מחזות זמר, הצגות ילדים ופרוייקטים נוספים. מלמד בסטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים ובמכינת הנוער בתיאטרון הקאמרי.